אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ נ' שם טוב ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת התובענה כנגד המבקשים על הסף וזאת בהיעדר עילה כנגדם וכן לאור היות כתב התביעה קנטרני וטורדני.

לטענת המבקשים, עניינה של התביעה הוא בדרישת התובעת לקבל פיצוי בגין הטרדה, ההוצאות והפגיעה בשמה הטוב שלכאורה נגרמו לה בעטייה של התובענה בת.א 609/07 שהגישו המבקשים נגדה בבית משפט זה, בשל הפרה נטענת של חוזה מכר לבניית בית מגורים.

המבקשים טוענים כי מכתב התביעה לא ברור מניין שואבת המשיבה את עילת התביעה כנגד המבקשים בתיק זה וכי הטענות המובאות נגדם באו לעולם כדי ליצור קשר מלאכותי וחסר בסיס של המבקשים לתביעה בתיק זה.

המבקשים טוענים כי לא היתה בהתנהגותם משום תאוות בצע וגם אם היתה, היא אינה מקימה עילה להגשת תביעה. זאת ועוד אין כל טענה שהמבקשים התעשרו על חשבון המשיבה שלא במשפט. המבקשים לא זכו בטובת הנאה כלשהיא.

המבקשים טוענים עוד כי כתב התביעה כפי שהוא, אינו מבסס נזק או פגיעה שפגעו המבקשים במשיבה וזאת בטרם פסק בית המשפט בטענות שהועלו בפניו, לרבות הטענות הנוגעות לחוות הדעת של המומחה רבין.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי בעצם הגשת התביעה בגין ליקויי הבניה, גרמו לה המבקשים ביחד עם הנתבעים 3 ו- 4 לנזק עצום, כבר עכשיו, על אף שטרם ניתן פסק דין סופי בתביעה. הנזק שנגרם הינו נזק כספי ממשי ונזק תדמיתי בשל חשש שנוצר בקרב רוכשים פוטנציאליים.

המשיבה טוענת כי הטענות המועלות בבקשה מקומן במסגרת הדיון עצמו ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

המשיבה טוענת עוד כי סעד לסילוק על הסף הינו סעד מרחיק לכת שננקט על ידי בית המשפט במקרים נדירים בלבד וכי התביעה כנגד המבקשים הוגשה בגין העוול שנגרם לה בגין התנהגות המבקשים ולא רק בגין עשיית עושר ולא במשפט.

המבקשים, בתשובתם לתגובת המשיבה, חוזרים על בקשתם.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובתשובה לתגובה, החלטתי הינה כדלקמן: 

מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני.

ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151 , 155 - 156.

יש להשתמש באמצעי זה רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).

בתביעה שבפנינו, אני סבורני כי יש מקום לבירור טענות המשיבה שעניינן, כפי שנוסחו בכתב התביעה, פיצוי המשיבה בגין הנזקים אשר לטענתה נגרמו לה בגין התנהגות המבקשים ופעולות שנקטו אשר גרמו למבקשת לשיטתה לנזק בגובה 50,000 ₪ בשל נזק ממוני ופגיעה במוניטין והשחתת זמן.

לו תוכיח המשיבה טענתה כי המשיבים אכן נהגו כלפיה "בחוסר תום לב הגובל אף ברמייה, מתוך כוונה להפיק רווחים קלים...", קיים סיכוי כי תוכל לזכות בתביעתה. לא השתכנעתי כי "כישלונה" של המשיבה מובטח מראש וכי דיון בתובענה יבזבז את זמנו של בית המשפט לריק, ולו בשלב לכאורי וראשוני זה.

בחינת פרשת התביעה מעלה כי בהנחה שהמשיבה תוכיח את כל העובדות הכלולות בתביעתה, תהא זכאית לקבל את הסעד המבוקש על ידה.

העובדה כי במקביל להליך זה מתנהל תיק נוסף שעניינו טענות המבקשים כנגד המשיבה בגין הפרת הסכם המכר בינהם ובטרם ניתן פסק דין בתיק זה, אינו מעכב או מונע מן המשיבה להגיש את התביעה שבפני וזאת בוודאי בשלב זה של דיון בבקשה לסילוק על הסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪ תשולמנה לפי תוצאות ההליך בסופו.